|
ביהמ”ש למשפחה כפה חלוקת רכוש לא שוויונית בין בני הזוג. הסיבה: חולשת האישה במערכת היחסים ויכולת השתכרות נמוכה. המחוזי הפך את ההחלטה. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגיש גבר על חלוקת רכוש שנקבעה בעניינו לאחר גירושיו, וקבע כי דירת המגורים המשותפת לו ולגרושתו תחולק ביניהם בחלקים שווים. בכך הפך המחוזי החלטה חריגה של בית המשפט לענייני משפחה, שהעניק לאישה שני שלישים מהדירה. את הבעל ייצג בערעור עורך הדין אבי גפן. בני הזוג היו נשואים שנים ארוכות וגידלו ילדים משותפים. במהלך חיי הנישואין רכשו דירת מגורים שנרשמה על שם שניהם בחלקים שווים, ולשם כך נטלו משכנתה. לאורך השנים העבירו הורי הבעל לבני הזוג סכומי כסף משמעותיים כסיוע משפחתי. עם הזמן נקלע הבעל לקשיים כלכליים חמורים, ובסמוך לקרע בין בני הזוג פנה להליכי חדלות פירעון. לאחר פתיחת ההליכים הגישה האישה תביעות למזונות, חלוקת רכוש ואיזון משאבים. לטענתה, הבעל הבריח נכסים ורכוש לאורך השנים באופן שפגע בזכויותיה, והותיר אותה במצב כלכלי קשה. על רקע זה דרשה כי דירת המגורים לא תחולק שווה בשווה, אלא באופן לא שוויוני, כך ש־65% מהתמורה יועברו אליה. במקביל הגישו הורי הבעל תביעה להשבת מאות אלפי שקלים, שלטענתם ניתנו לבני הזוג כהלוואה לצורך רכישת הדירה. התביעה נדונה בפני השופטת ענבל קרן מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שדחתה את טענות ההורים וקבעה כי מדובר בסיוע משפחתי ולא בהלוואה מחייבת. לאחר דחיית תביעת ההורים קיבלה השופטת קרן את עמדת האישה גם בסוגיית חלוקת הדירה, וקבעה חלוקה לא שוויונית. בהחלטתה עמדה על כך שהאישה עבדה במהלך הנישואין בהיקף מצומצם בלבד, השתכרותה עמדה על כשליש מהכנסת הבעל, והיא לא השלימה לימודים גבוהים. עוד צוין כי היא הקדישה את עיקר זמנה לגידול הילדים ולניהול הבית, וכי לא צברה זכויות פנסיוניות משמעותיות, בעוד שהבעל המשיך לעבוד ולהשתכר גם לאחר הפרידה, ונהנה מתמיכה משפחתית. בנסיבות אלה נקבע כי האישה היא הצד החלש במערכת היחסים, וכי קיימים פערים מהותיים ביכולת ההשתכרות והשיקום הכלכלי של הצדדים. על פסק הדין הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי בחיפה – האחד מצד הורי הבעל, והשני מצד הבעל עצמו. הערעור המאוחד נדון בפני הרכב השופטים סארי ג’יוסי, עפרה אטיאס ו־מוחמד עלי. המחוזי דחה את ערעור ההורים, אך קיבל במלואו את ערעור הבעל. בפסק הדין נקבע כי אף שהדין מאפשר לבית המשפט להורות, במקרים חריגים, על חלוקה לא שוויונית של רכוש בין בני זוג, מדובר בסמכות הנתונה להכרעת בית המשפט שיש להפעילה בזהירות רבה. השופטים הבהירו כי על פי רוב, הפעלת חלוקה לא שוויונית נועדה למצבים שבהם לאחד מבני הזוג מוניטין אישי מבוסס, המבטיח לו הכנסה גבוהה בעתיד, באופן היוצר פער השתכרות עתידי בין הצדדים לאחר הגירושין. כאשר אין בהכרח פער השתכרות עתידי בין בני הזוג, אין הצדקה לכפות חלוקת רכוש לא שוויונית. עוד הודגש כי פערי השתכרות קיימים, כשלעצמם, אינם מצדיקים פגיעה בחלוקה שווה של דירת מגורים שנרשמה מראש על שם שני בני הזוג, וכי נדרש טעם כבד משקל במיוחד כדי לסטות מכלל זה. עוד צוין כי במסגרת הליכים מקבילים בבית הדין הרבני חויב הבעל לשלם לאישה כ־300 אלף שקלים בגין כתובה ותוספת כתובה, סכום שנקבע כי יקוזז מחלקו בדירה. בנוסף עמדו השופטים על כך שהסיוע הכלכלי המשמעותי שקיבלו בני הזוג מהורי הבעל, גם אם מדובר במתנה ולא בהלוואה, עשוי היה ליצור אצל הבעל ציפייה סבירה לחלוקה שוויונית של הנכס. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה לסטות מברירת המחדל של חלוקה שווה, והורה לבטל את החלוקה הלא שוויונית שנקבעה קודם לכן. עו״ד אבי גפן מסר בתגובה: “מדובר בפסק דין חשוב שמציב גבול ברור ליכולת של בית המשפט לסטות מחלוקה שוויונית של רכוש בין בני זוג, וקובע כי פגיעה בזכויות קנייניות תיעשה רק במקרים חריגים ומוצדקים באמת”. |
